בספרו החדש "מילים, איפה אתן?" גרוסמן מעז לחזור לחופש ולאקסצנטריות שאפיינו את יצירתו המוקדמת

כשמדברים על דויד גרוסמן בשעה כזאת, צריך לומר משהו על יצירתו הכוללת. בספרות העברית של ימינו אין עוד סופר עם מעמד כשל גרוסמן. המעמד הציבורי והעמדה המוסרית המזוהה באופן הרמטי עם דמותו — שנחקקה גם בשל ספרים מסוימים שכתב — הולכים אחריו כשובל משתרך עד שקשה לחשוב על יצירותיו בלעדיהם. אמנם אין להמעיט בכך שגרוסמן גדול נפש, וראוי להתעכב על כך במקומות אחרים, אלא שבאופן טבעי המעמד הזה גבה גם מחיר מסוים של חופש, שאפיין בעיקר את הפרוזה המשוחררת שאיתה פרץ. די לקרוא את הסיפורים בקובץ הביכורים שלו "רץ" כדי להיווכח בתנועות המפליאות והלא מנומקות של הלשון, בדמויות המוזרות, המסוכסכות והעשירות מבפנים. למעשה, עוד לפני הצבעותיו על העוולות בעולם שבחוץ, גרוסמן הוא קודם כל הסופר העברי של העולם הפנימי.