בבית החולים שערי צדק בירושלים נלחמים על חייו של לוחם המילואים נריה לייטר, שנפצע אנושות בפיגוע הדריסה האכזרי שביצע מחבל במחסום בל. אביו השגריר יחיאל לייטר עושה את דרכו ארצה.

המשפחה מבקשת מהציבור להתפלל לרפואתו של נריה דב בן חנה

במאי השנה כתב נריה פוסט מרגש בפייסבוק, אחרי סבב של חודשיים וחצי במילואים.

"הוקפצנו בתחילת המבצע האחרון באיראן, ומאז החיים נכנסו למסלול אחר - כזה שאין בו באמת ימים ושעות. רק משימות, אנשים טובים ורצון לעשות מה שצריך", כתב אז לוחם המילואים שנפצע היום. "יש רגעים ששווה לעצור בהם ולהגיד כמה מילים. בעיקר בשביל האנשים שאיתי, ואולי גם בשביל מי שמתלבט מבחוץ מה המקום שלו בתוך התקופה הזאת".

"אם יש משהו שלמדתי בתקופה הזאת, אולי אפילו שיעור לחיים, זה שאנחנו אלופים בלפתור את הבעיות של אחרים ושל המדינה כולה. לכולנו יש דעות, מחשבות, ביקורת ורעיונות איך נכון לנהל מלחמה ואיך נכון לנהל מדינה. וגם לי יש. אבל בתוך כל הרעש, הבנתי מחדש שהשאלה האמיתית היא לא מה כולם צריכים לעשות - אלא מה אני צריך לעשות. מה נמצא בשליטה שלי. האם אני חלק או לא חלק. האם אני עולה על הרכבת או מסתכל עליה נוסעת.

"כאח שכול, אחרי שאחי משה הי"ד נהרג במלחמה, ההחלטה לצאת שוב למילואים לא הייתה פשוטה בכלל. משהו בלב באמת נקרע. אבל לא הצלחתי לעמוד מהצד בזמן שחברים שלי עושים עוד סבב ועוד סבב. לא באמת הייתה לי אפשרות פנימית להישאר בבית. והאמת? למרות כל הקושי - אני מרגיש זכות עצומה. זכות להיות חלק מהרגעים ההיסטוריים האלה. זכות להיות עם אנשים שנותנים מעצמם בלי לחשב יותר מדי. זכות להיות חלק מחבורה של אנשים שבחיים הרגילים כל כך שונים אחד מהשני - אבל כשצריך, כולם פשוט מגיעים".

"בגיל 38 הגוף כבר מזכיר לך שאתה כבר לא בן 20. אבל להיות שם עם החברים האלה - שווה הכול. הצוות שלי מגוון מאוד - מהמרכז ומהפריפריה, דתיים וחילונים, נשואים עם ילדים ורווקים, כבר לא סופרים את סבבי המילואים - אבל לכולם ברור שמגיעים. בלי להתמרמר. עם ניצוץ בעיניים ועם רצון לעשות את מה שצריך הכי טוב שאפשר".

לסיכום הפוסט הוא כתב: "זאת הייתה זכות עצומה להיות שותף לדבר הגדול הזה. לראות מה צה"ל עושה בלבנון. לראות איך חיזבאללה התבצר בתוך הכפרים, בנה תשתיות, אגר אמל"ח - לא יכולתי שלא לחשוב על 7 באוקטובר ולהבין מה תכננו לנו בצפון. הבנו מקרוב למה אנחנו שם. כדי שאנשים פה יוכלו פשוט לחיות בביטחון. באמת, זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך חבורת אזרחים ברגע אחד הופכת להיות חיילים. בלי תלונות, בלי התחשבנויות, באווירה הכי טובה שיש, עם צחוקים שרק אנחנו נבין.

"הזדמנות מעולה לומר מילה טובה למפקדים והקצינים בפלוגה, נותנים מעצמם מעל ומעבר ובעיקר מקצוענים. נותנים לנו את היכולת ללכת אחריהם בעיניים עצומות. אסיים במשפט שחבר כתב: 'פראייר מי שעומד מהצד ולא לוקח חלק'. כי בסוף, עם כל הקושי, העייפות והמחיר - זאת זכות ענקית להיות חלק מהדור שחי את התקופה הזאת ולא רק קורא עליה אחר כך. זכות להיות חלק מחבורה אגדית של אנשים טובים. זכות להיות בפלוגה הזו ובצוות הזה. זכות להגן על הבית".