בשנת 1947, שנתיים אחרי שהמשטר שאיים על חייו קרס, פרסם הפילולוג היהודי־גרמני ויקטור קלמפרר ספר קטן בשם "שפת הרייך השלישי" (LinguaTertii Imperii). קלמפרר, שניצל מהשמדה בזכות נישואיו לאשה לא יהודייה, לא כתב על מחנות השמדה וגם לא על פלוגות המוות של האס־אס. הוא כתב על מילים. הנאציזם, טען, חדר לא רק דרך נאומים ופוסטרים ברחובות, אלא בעיקר דרך ביטויים שבני אדם הפנימו לתוכם מבלי משים, כמו מנות זעירות של רעל שחודרות למחזור הדם. מילים בודדות, ביטויים ותבניות תחביר שנכפו על ההמון במיליוני חזרות ואומצו באופן מכני ולא מודע. הרעל, כתב, אינו פועל מיד. הוא מצטבר.

טוען...