בפתיחת דבריו, גליל סיפר על אירוע הפיצוץ בצער רב: "יותר מחצי ממי שהיה שם נפגע. מה שהוא מספר זה שהם היו בתפילת מנחה, הסתיימה התפילה האישית של כל אחד ואז פתאום נשמע פיצוץ מאוד חזק. הם בהתחלה היו בטוחים שזה בלון גז של אחד מהתלמידים שהתפוצץ. הבן שלי מספר שתוך כדי שהוא רץ, הוא ראה את הנער שנהרג, שנפל על הרצפה, המורה לשל"ח שנפצע קשה".

גליל המשיך וסיפר: "כל החברים שהיו סביבו נפצעו גם כן והם התחילו לטפל אחד בשני. הוא ניצל באורח נס למרות שהוא היה במרחק של שלושה או ארבעה מטרים, בגלל שהוא ישב מאחורי עץ בזמן שהייתה התפילה אז בעצם העץ כנראה הפיל אותו אבל הוא ראה דברים מאוד קשים. הוא ראה פצועים מדממים, הם טיפלו אחד בשני".

על השאלה האם הילדים ידעו שהם אספו פריט אמל"ח, הסביר: "אני מאמין שהם לא ידעו. אף אדם שמבין שיש לו בידיים חומר נפץ לא היה מחזיק אותו ביד. מי שמצא את זה חשב שיש לו מזכרת מיוחדת. כולנו היינו ילדים, כולנו זוכרים מה זה שלוש שנים של מלחמה ואז אתה הולך ביער ומוצא משהו, אז אתה אומר 'וואו', יהיה לי זיכרון פיזי מכל החוויות שחוויתי, הילדים האלה גדלים בקו העימות, הבן שלי ספציפית גר ממש על קו העימות אבל ילדים אחרים מהישיבה גרים במעלות שזה גם לא רחוק וחוו חוויות מאוד קשות במלחמה, אזעקות ונפילות. כשמצאו כזה דבר אז אמרו שזו תהיה מזכרת מהחוויות שחוויתי. אני לא בטוח שהם הבינו שזה נפל, אולי חשבו שזו חתיכת צינור, שבר יירוט".

עוד שיתף על מצבם של הילדים בימים אלה: "הפצועים עדיין בניתוחים, הילדים שנפצעו בפציעות קלות חזרו ללימודים כדי לעבד את מה שחוו. זו לא קבוצה אורגנית של תלמידים, אלה תלמידים מכמה כיתות שונות, כמה כיתות שונות מכמה שכבות גיל שונות שיצאו יחד לפרויקט מיוחד ויפהפה שיצר בית הספר של טיול לאורך שביל ישראל לאורך השנה. אתמול היה הטיול הראשון שלהם, ממש יום הפתיחה של הפרויקט המיוחד והיפה הזה, זה נגמר בצורה טראגית. הטיול הפך לאירוע מוות כואב".

גליל הדגיש לבסוף: "באותו רגע שהם ירו זה לא פגע אבל הפצצה שהם ירו השיגה בסוף את המטרה שהם כיוונו אליה - לפגוע בילדים יהודים שמטיילים בארץ ישראל. צריכים לחזור על האזהרה מפרטי אמל"ח פעם אחר פעם אבל אחד מהלקחים הוא שאנחנו לא צריכים להיכנע לטרור".