לאחר מכן ציין בעיה מרכזית והיא שהרשויות המקומיות מקבלות החלטה בנוגע לכל מבנה או בניין בנפרד ולא מיישמות מדיניות גורפת: "באופן עקרוני אם העירייה רואה איזשהו ליקוי קונסטרוקטיבי או מקומי או נקודתי, לא משנה אם רואים טיח מתקלף או חלודה וברזל - מכריזים על זה כמבנה מסוכן. יש שתי רמות של הכרזה. הכרזה אחת אומרת - מבנה מסוכן, תתקן. הכרזה אחרת אומרת - אין סיכוי לתקן, צריך להרוס. כל המבנים שדיברת עליהם נמצאים ברשימה של עיריית תל אביב, כל מבנה לגופו של עניין, יש מבנים שלא אותרו לא על ידי הדיירים ולא על ידי הפקחים שהם עדיין מסוכנים ברמה כזו שהיום, מחר או חמש שנים הם יכולים לקרוס".

זאת ועוד אמר כי הבניינים הישנים בתל אביב מוכרחים לעבור שיפוץ מיידי בגלל התחזוקה הלקויה שלהם: "באופן עקרוני התקנות החדשות מדברות על זה שאורך החיים של בניין, מי שצריך לתכנן אותו, הוא של 50 שנה. עכשיו זה מבנים שנבנו לפני 70-60 שנה, נמצאים בתנאי קורוזיה מאוד חריפים בגלל הקירבה שלהם לים ודבר שני הבעיה הכי גדולה זה מבנים ישנים שרמת התחזוקה שלהם מאוד ירודה".

עוד הוסיף כי הליכים בירוקרטיים ומבניים בתהליך מאטים את מהירות ויעילות העבודות: "לפי הנתונים, בניין לקראת תמ"א 38/1 נמצא במערך השיפוצים, מפונה מדיירים, המדיניות של עיריית תל אביב שאם מחזקים בניין אז מפנים אותו. לא בכל עירייה יש את המדיניות הזו. הסבירות כרגע היא שבמסגרת העבודות של השיפוץ עושים הכנה ליסודות של התוספת של הקורות מלמעלה, ברגע שנוגעים ביסודות כנראה שהייתה איזושהי תקלת ביצוע במגע, בחיזוק, בחשיפה של היסודות. יכול להיות שהייתה בעיה של צינור ביוב שהתפוצץ".