בליל חורף אחד בינואר 2002 רות פרל חלמה סיוט. לימים תספר שחלמה כי היא במקום זר, שם ראתה את בנה דניאל. "הוא היה מאוד מפוחד. אמרתי, 'דני, מה קרה?' הוא אמר, 'אה, הם דחפו מים במורד הגרון שלי'. חשבתי שקר לו, שאני צריכה להביא לו משהו. אמרתי, 'אני אביא לך תה או משהו'". לאחר שהתעוררה, רות ניגשה מיד למחשב וכתבה הודעת אימייל לבנה: "דני, זה החלום שהיה לי. אנא עשה לי טובה וענה על האימייל הזה מיד". אבל מהצד השני היתה רק שתיקה מחרישת אוזניים. ביום המחרת רות ובעלה, פרופסור יהודה פרל, קיבלו שיחת טלפון מאשתו של דני, העיתונאית מריאן (ואן ניינוף) פרל, שהודיעה להם שדניאל לא חזר מהראיון שערך בערב הקודם. מריאן שהתה עם דני בפקיסטאן. בני הזוג השתדלו לנסוע יחד מתי שהתאפשר. מריאן היתה בהריון עם ילדם הראשון.